החלטה בתיק בר"ע 26319-09-11

1.      לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בנצרת (השופט חיים ארמון; בל' 19189-12-10). בפסק הדין, קיבל בית הדין האזורי את ערעור המשיב על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 13.1.10 (להלן גם: הוועדה), והורה על החזרת עניינו של המשיב אל וועדה רפואית לעררים בהרכב אחר.

2.      ביום 25.4.07 הרים המשיב משא כבד בעבודתו, ונפגע בגבו. המבקש (להלן: המוסד) הכיר בפגיעה כתאונה בעבודה (להלן: האירוע). ביום 31.8.09 קבעה וועדה רפואית מדרג ראשון כי דרגת הנכות היציבה של המשיב עקב האירוע הינה בשיעור 0% נכות, החל מיום 25.7.07. על כך הגיש המשיב ערר לוועדה. ביום 13.1.10 החליטה הוועדה כי יש לדחות את הערר. על כך הוגש ערעור לבית הדין האזורי (בל' 1279/10). ביום 26.7.10 קיבל בית הדין האזורי את ערעור המשיב. בפסק דינו (להלן- פסק הדין הראשון) קבע בית הדין האזורי, כי עניינו של המשיב יוחזר לוועדה, תוך שנתן לוועדה הוראות במספר עניינים.

3.      הוועדה התכנסה ביום 11.10.10, ובפרוטוקול הדיון לפניה נרשמה באופן מפורט התייחסותה להנחיות פסק הדין הראשון. 

לגופם של דברים שבה הוועדה על החלטתה לפיה יש לדחות את הערר, כך שדרגת נכותו היציבה של המשיב עקב האירוע נותרה בשיעור 0% נכות. על כך הגיש המשיב ערעור נוסף לבית הדין האזורי.

4.      בפני בית הדין האזורי, טען המשיב כי הוועדה לא פעלה על פי הוראות פסק הדין הראשון, והוכיחה קיבעון מחשבתי ודעה קדומה כלפיו. על כן טען כי יש להחזיר את התיק לדיון בפני ועדה בהרכב אחר.  פסק הדין שניתן בערעור המשיב, הוא פסק הדין מושא הבקשה דנן.

5.      בפסק הדין עמד בית הדין האזורי על ההנחיות כפי שניתנו לוועדה בפסק הדין הראשון, וקבע כי הוועדה לא מילאה כנדרש אחר חלק מן ההנחיות כפי שפורטו בו. בית הדין ציין כי בסעיף 13 לפסק הדין הראשון נדרשה הוועדה, ככל שהיא סבורה שהמשיב מציג בפניה מצב שאינו תואם את מצבו האמיתי, להודיע לו על כך, ולאפשר לו להגיב. לפי קביעת בית הדין האזורי, ההסבר שנתנה הוועדה לעניין זה אינו יכול בשום אופן להיחשב כקיום ההוראה האמורה.

כמו כן, הוועדה לא ציינה בפרוטוקול את ממצאי הבדיקות שערכה למשיב בעניין טווח התנועות בעמוד השדרה לרבות תנועות הטיה וסיבוב. הוועדה רק ציינה כי בבדיקה שנערכה ביום 13.1.10 נמצא שיש תנועתיות מלאה בתנועה של כיפוף לפנים. הוועדה אף לא התייחסה להוראות סעיף 19 לפסק הדין, שם, נדרשה להסביר מדוע אין בממצאים הנוירולוגיים שמצאה כדי להצדיק קביעת דרגת נכות בתחום הנוירולוגי. התייחסות הוועדה לפגימות הנוירולוגיות של המשיב נערכה רק במסגרת קיום הוראת סעיף 17 לפסק הדין. אולם, גם ההסבר שהובא לסעיף זה אינו מלמד מדוע הפגימות הנוירולוגיות שכן נמצאו על ידי הועדה אינן מצדיקות קביעת דרגת נכות.

לאור כלל האמור, משלא מילאה הוועדה אחר חלקן של הוראות פסק הדין הראשון, הורה בית הדין האזורי על העברת עניינו של המשיב לוועדה בהרכב אחר. נפסק כי הוועדה בהרכב החדש לא תקבל לידיה מידע על תוכן החלטותיה של הוועדה, את תוכנו של פסק הדין ואת תוכן ניתוח אי קיום הוראות פסק הדין על ידי הוועדה כאמור לעיל. הוועדה בהרכבה החדש תדון בערר שהגיש המשיב על החלטת הוועדה הרפואית מדרג ראשון. כמו כן, חייב בית הדין את המוסד בהוצאות המשיב בסך 3,480 ש"ח.

6.      בבקשתו, טוען המוסד כי טעה בית הדין האזורי בקובעו שהוועדה לא מילאה כראוי אחר הוראות פסק הדין הראשון. לגישתו, יש לקרוא את הפרוטוקולים מיום 13.1.10 ו-11.10.10 כאחד. בהתייחס לסעיף 13 לפסק הדין, טוען המוסד כי משביצע המשיב את פעולת הישיבה רשמה הוועדה את מסקנתה בדבר יכולת תנועתו המלאה, " והעמדת המשיב על חשד הוועדה כמוה כבקשת הוועדה את המשיב להסביר את שקרו". בנוסף, הוועדה אכן ציינה את ממצאי הבדיקות שערכה למשיב בעניין טווח תנועותיו; חרף הממצאים הנוירולוגיים, לא מצאה הוועדה הפרעה תפקודית כלשהי ומכאן שאין להעניק אחוזי נכות בגין ממצאים אלה; " הוועדה עשתה מלאכתה נאמנה ובאופן מושלם" למרות שהמשיב ובא כוחו פעלו שלא בתום לב,תוך חוסר שיתוף פעולה, הטחת האשמות שווא והפרעה לעבודתה. לאור האמור טוען המוסד, משהוכח כי הוועדה פעלה בהתאם להוראות פסק הדין, לא היה מקום להעברת עניינו של המשיב לוועדה בהרכב אחר. כמו כן מלין המוסד על ההוצאות הכספיות הגבוהות שהושתו עליו, ולטענתו כלל לא היה מקום לחייבו בהוצאות נוכח התנהלות המשיב ובא כוחו.

7.      לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה, בשני פסקי הדין של בית הדין האזורי, בפרוטוקול הוועדה הרפואית לעררים מיום 13.1.10 ו-11.10.10 ובכלל המסמכים שבתיק, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. זאת, מן הטעמים כמפורט להלן.

8.      הלכה פסוקה היא כי, משמוחזר עניינו של מערער לוועדה על פי פסק דין, על הוועדה למלא במדויק אחר האמור בו (דב"ע נא 01-29 מנחם פרנקל - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כד 160, 162). בית הדין האזורי הבהיר באילו עניינים הוועדה לא מילאה אחר הוראות פסק הדין הראשון. מעיון בפרוטוקול הוועדה, עולה כי לא נפלה טעות בקביעתו של בית הדין האזורי. ככל שהוועדה סברה, כי המשיב מציג בפניה מצגי שווא לעניין מצבו הרפואי, כי אז לפי המפורט בפסק הדין הראשון, היה על הוועדה להודיע לו על כך, ולאפשר לו להגיב. פעולה זו לא בוצעה. בנוסף, הוועדה לא ציינה את טווחי תנועות עמוד השדרה של המשיב, וכן לא הסבירה מדוע אין בממצאים הנוירולוגיים שמצאה בבדיקתה כדי להצדיק קביעת דרגת נכות בתחום הנוירולוגי.

         אשר על כן לא מצאתי כי נפלה טעות משפטית בקביעותיו של בית הדין האזורי, המצדיקה התערבותו של בית דין זה. בנסיבות העניין, אף לא מצאתי טעות בחיוב המוסד בהוצאות המשיב, בהתייחס להליך הערעור שהתנהל בבית הדין האזורי.

9.      סיכומם של דברים- בפסק דינו של בית הדין האזורי לא נפלה טעות, שיש בה כדי להצדיק מתן רשות ערעור. אשר על כן, דין הבקשה להידחות.

10.    סוף דבר

הבקשה למתן רשות ערעור נדחית. אין צו להוצאות.

ניתנה היום, כ"ג באלול, תשע"א (22 בספטמבר, 2011) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.

  התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: